חשבתי וחשבתי איך  אתחיל לספר לכן על כל המסע המטורף הזה שנקרא "לתכנן חתונה" בישראל  אז בואו נתחיל קודם כל בי ובבעלי לעתיד, כדי שתדעו במי מדובר.
שמי ליטל תכלת גרין- בת 24 מהרצליה. מאפרת מקצועית. ובעלי לעתיד הוא אדם- בן(כמעט) 34 במקור מרעננה.  מנהל מותג ברשת קונדיטוריות צרפתיות באזור המרכז.

הסיפור בנינו התחיל ביולי 2009, אני וחברתי הטובה היינו אוכלות המון במסעדת סושי שבה אדם עבד בזמנו. מרוב שאכלנו שם כל כך הרבה (נו סושי מה לעשות?) הפרצופים במקום נהיו מוכרים.. היום אני יודעת שאדם זרק לכיווני כמה וכמה רמזים שהוא מעוניין אבל אני לא שמתי לב. או שה"רמזים" היו מעפנים ואני פשוט לא קלטתי. ערב אחד הוא פשוט אזר אומץ, החליט לבקש את מספר הפלאפון שלי וזרמתי. חברה שלי מאוד פרגנה לאדם, אמרה שהוא חמוד ושכדאי מאוד שאתן לזה צ'אנס. 

ביום למחרת התחלנו להתקשקש בטלפון ופשוט להכיר אחד את השניה. בהתחלה, לא יצא לנו להיפגש הרבה כי שנינו עבדנו המון באותה תקופה אז רוב ההכרות שלנו הייתה בשיחות טלפון או בsms  וכך זה התנהל בערך שבוע וחצי,עד שהוא התקשר ואמר לי שיש לו ערב חופשי ושאל אם בא לי להתלוות אליו לקניות בסופר-הרעיון נשמע לי רומנטי מאוד אז אמרתי לו "למה לא".. יש משהו בלראות בן אדם עושה לעצמו קניות במיוחד כשהוא גר לבד כי אני,ילדה טובה שבאה מבית עם 4 ילדים, רגילה לקניות עצומות. פתאום לראות בן אדם שקונה לו 3 וחצי מלפפונים ו200 גרם גבינה צהובה לעומת ה4 קילו שאני רגילה היה מאוד מבדר. באותו ערב בצורה ספונטנית פגשתי זוג חברים שמאוד קרוב אליו. לסיכום,ה"דייט" היה מוצלח.

מאותו יום, התחלנו לבלות המון יחד. מרחק המגורים בנינו היה קטן אז לפעמים כשאני הייתי מסיימת לעבוד בסביבות 00:00 הייתי מחכה לו עד 2:00 לפנות בוקר סתם בשביל שנחזור אליו ופשוט נפתח איזה בקבוק יין טוב ונדבר-כן כן-באמת נדבר. וכך זה המשיך.....

לצערי ולשמחתי עברנו לגור יחד עקב ריב משפחתי אבל איך אומרים? מכל דבר רע תמיד יוצא משהו טוב? בפעם הראשונה בחיי, הייתי בנקודה הכי שפלה ומישהו שאני מכירה 3 שבועות בלבד תומך בי ודואג לי יותר מכל אחד אחר.  שלא נדבר בכלל על זה שלקבל אותי זו עסקת חבילה כוללת (ומשתלמת!) כי איתי מגיעה כלבה קטנה וחמודה בטירוף! לילו-הפינצ'רית שלי שבלעדיה אני לא זזה לשום מקום. טוב נו פקאצה או לא פקאצה.
הכול אצלנו היה פשוט מהיר. אחרי חודש בלבד נפגשתי עם המשפחה, שבוע לפני ראש השנה ואת החג עשיתי בבית משפחתו ברעננה. הרגשתי במקום. פשוט וכך.

לאט לאט התחלתי להבין מה זה להחזיק בית, להיכנס לסחרור היום יומי של שכירות, תשלומים, קניות, פיצוץ בצנרת, דברים שהיום כבר בשגרה.

ההצעה המיוחלת התרחשה בתאריך 25/3/2011. יום שישי בצהריים אדם התקשר אליי ושאל אם בא לי לשבת קצת בצוק בסידני-אלי אחרי העבודה. בהתחלה לא כל כך התחשק לי כי לא הרגשתי כל כך טוב אבל הוא התעקש. כשהגענו לשם חייכתי ואמרתי "אדם מרגיש רומנטי היום.." כשהגענו לפסגת הצוק התמקמנו, אדם הוציא מהשקית סלט שהוא הביא לי וראיתי שבשקית יש סלט  אחד נוסף. שאלתי אותו למה הוא לא אוכל אז הוא אמר שהוא לא רעב כרגע ושאולי אחר כך.  כשסיימתי לאכול החלטתי לתעד קצת את הרגעים היפים שעברו עליי והתחלתי לצלם. את עומדת על צוק כ 20 מטר מעל פני הים ואין שום דבר מולך חוץ מהרוח הים והשמש.  פשוט מדהים!!!  פתאום אדם קם, הייתי בטוחה שהוא רוצה ללכת אז התחלתי לאסוף את השקית עם הזבל וכשהושטתי את היד לקחת את התיק שלי הוא הודיע לי שאנחנו עדיין לא הולכים... הוא ירד על ברך אחת (כולי עם דמעות פה) והתחיל לומר לי  את כל המילים שאישה רוצה לשמוע..בקיצור-שאני האחת בשבילו. ובאותו רגע הברזים נפתחו Jאני הייתי ב ש ו ק , ממש בעננים. הטבעת פשוט מדהימה! רומנטית, מהמאה ה 19. אדם קנה אותה בגלריה של חבר שלו בתל אביב שמתעסקת בירושות ועזבונות. גלריה אגוזי למי שמתעניינת, יש שם דברים פשוט הורסים!!!
מאותו רגע המרוץ החל-לספר לכולם!

המשך בשבוע הבא.....