האם שמת לב פעם כיצד את אוכלת? כיצד את יושבת לשולחן? כיצד את מכינה את האוכל? כיצד את מתכננת אתהארוחות? איך אני מתנהגת בסביבה של אוכל?
רובנו לא מקדישים לכך מחשבה אפילו לא לשנייה – למה בעצם?
האם לא חשוב לדעת מדוע אני מתנפלת על האוכל? האם לא חשוב לדעת איזה אוכל אני אוהבת,
במיוחד כדי שיהיה לי קל יותר? האם אני פורקת עצבים על אוכל?

 המפתח העיקרי ללמידה והפנמה הוא קודם כל הבנה והכרה של מי אני וכיצד אני מתנהג, חושב ומרגיש. בואו ננסה לזהות יחד איזה סוג של משתתף אני מול האוכל, ומהם הדברים שכדאי שאני אעשה כדי לעזור לעצמי להתקדם בתוכנית.

להלן מספר טיפוסים והמלצות:

"התאוותן" – מגיע לשולחן בתשוקה ומאוד מפחד מרעב, מפחד לעשות דיאטה כי זה נחשב בעיניו כעינוי סיני. מאופיין בדרך כלל כאדם לא שקט, מתוח או היפראקטיבי עם תחושת רעב מתמדת ותיאבון מופרז. לעתים מעשן, אוהב קפה, מזון חריף, בשר על האש ואוכל גם בלילה. בדרך כלל גם אוהב ושותה אלכוהול. טיפוס 'התאוותן' בד"כ עצבני, רגיש, חסר סבלנות וחסר יכולת לדחות סיפוקים, לרוב סובל מחומציות בקיבה, צרבות וכאבי כיבה. אפשרות לבחילות אחרי האוכל, צמא עם תשוקה למשקאות קרים מאוד וכאבי ראש. מה לעשות?  לאכול 6 ארוחות קטנות ביום על פי התוכנית. לשתות לפחות 12 כוסות מים ביום לדילול מיצי הקיבה, תה ירוק וחליטות צמחים. להפחית מזון חריף, יבש וקר, אלכוהול וטבק – כל אלו מוסיפים ומלהיטים את המזג החם. כדאי לשבת בנחת בכל ארוחה, ללעוס לאט והיטב, להפוך את התוכנית למתכונת של כייף והנאה. ספורט הכרחי בסיום יום העבודה (הליכה ברגל להרגעה והרפיית מתחים).

"אורז ואוכל" – מסדר את המנה – מכין סלטים, מקלף מה שצריך, פורס לחתיכות ואז – הפתעה... מכניס הכל לפיתה – סלטים, מנת בשר, תוספות וכדומה – מוסיף מלח ואוכל.

דברי מאפה הם בעדיפות ראשונה על פני כל מזון אחר, במיוחד לחם לבן שגורם לתשישות גדול בשל הצורך הרב של הגוף בחמצן. אחרי ארוחות כאלו בדרך כלל רוצים לתפוס תנומה או לאכול משהו מתוק כדי "להתעורר". מה לעשות? לאכול פחמימות מורכבות כמו לחם קל מלא בארוחת בוקר מוקדמת ובערב, בשעות העבודה לאכול פחמימה אחרת כמו אורז מלא, קינואה, פסטה מחיטה מלאה ולהתמקד במנת החלבון הבשרית והירקות. ספורט הכרחי – מדי יום בעצימות נמוכה אך בהתמדה, למשל חוג ריקודי בטן או פילאטיס.

"המנקר" – אוהב לנקר בכל הצלחות תוך השמעת צלילים ורעשים עם המזל. אוהב לטעום מזה ומזה ולדעת שלא פספס או החמיץ משהו. מכיר כל מסעדה בעיר ומנצל את זמן הארוחה לעדכן את חבריו על המסעדה האחרונה בה היה. מה לעשות? להכין צלחת אחת ובה לרכז את כל המזון ולאכול רק ממנה. לשתות הרבה מים בזמן הארוחה ולהתמקד בלעיסה ולא ברעשים מסביב. ספורט – לטיפוס זה מתאים להתאמן בחדר כושר המאפשר מספר מכשירים מגוונים, תוכנית אימון מגוונת על פני השבוע.

"הרוטן" – יושב בשולחן ומיד תופס את תפקיד המבקר. בודק ומתלונן, לעתים בהומור לעתים בכעס אמיתי. בזמני מתח נפשי – האכילה תעלה ובתקופות של לחץ, עצבים ותסכול אוכל אכילת יתר כדי להירגע, כמויות משתנות של אוכל, או ההיפך הגמור – צום במשך שעות ארוכות. אכילה אופיינית לטיפוס זה היא לא מסודרת ולא בשעות קבועות. אינו סובל רעב ובדרך כלל אוכל בחטף בעמידה, מהר, בולע ולא לועס ובסוף היום לא זוכר מה בדיוק אכל כל היום. מה לעשות? לסגל הרגלי אכילה קבועים ומוגדרים של 6 ארוחות ביום, אוכל מתוכנן מראש, מסודר, לפנות זמן לארוחה ולחשוב חיובי. לאכול תמיד בישיבה ובנחת, עדיפות ליותר ירקות ירוקים, עלים, פירות ולהמעיט בשר ומוצרים מן החי. הפחתת קפאין, התורם אף הוא לתחושת לחץ ועצבנות. הוספת מעט חומץ או לימון לאוכל. ספורט – בימים קבועים – קיקבוקסינג, הליכה או שחיה ובנוסף יוגה, שיאצו או מדיטציה באוטו.

בהצלחה  

חלי ממן!