תוך כדי שההפקה הגדולה מכולם בעיצומה וההכנות מצטמצמות בכל יום שחולף, כך מתקרב לו תאריך האירוע הנכסף הנוסף- החינה! לאל מכם שנוהגים לערוך את טקס החינה המסורתי לעדות המזרח ודאי עולה חיוך של ממש כשאתם נזכרים בכל מה שהטקס כולל, ולאלה שאינם באמת מבינים על מה מדובר, הרי לכם הסבר קצר על הטקס המיוחד.

החינה ומשמעותה: מדובר בטקס עתיק הנהוג אצל עדות המזרח, ואצל בני העדה ההודית. משמעותו העיקרית של טקס החינה הוא לברך את בני הזוג בשפע, פוריות והצלחה בחיי הנישואין. במקור, נהגו לקיים את טקס החינה בערב שלפני החתונה, לאחר טבילתה של הכלה במקווה טהרה, אז היו הנשים מברכות אותה בברכת פוריות והתעברות במען חגיגה גדולה המבשרת על הבאות.

מנהג עתיק אחר היה, שטקס החינה הוא מעין אירוסין בין החתן והכלה. משפחת הכלה הייתה מזמינה את החתן ומשפחתו לבית הכלה, להיכרות וארוחה שמבשלת אם הכלה.

בטקס החינה, שהיה גם טקס האירוסין, העניקו המשפחות לחתן ולכלה זהב ותכשיטים, וכמובן טבעות אירוסין לכלה, ומאחלים זה לזה, מזל-טוב והצלחה, עושר ואושר, פריון ובריאות ועוד... כיום כאמור נהוג לפגוש את ההורים עוד בשלב הרבה יותר מתקדם מזה, בעוד הזוג עוד יוצא וטרם החליט לגבי חתונה או מיסוד הקשר בארוחת ערב בלתי מחייבת בכדי להכיר את שני הצדדים.

כיום נהוג לקיים את טקס החינה בשבוע שלפני ערב החתונה, והוא נערך בהשתתפות הכלה והחתן עם משפחה וחברים קרובים.

מנהגיה המסורתיים של החינה:

1. לבישת בגדים מסורתיים- בני הזוג מחליפים מספר תלבושות לאורך הערב, ואף האורחים נוהגים ללבוש תלבושות מסורתיות, והערב כולו מלווה בשירה וריקודים והמון שמחה. נהוג גם שרוב המשתתפים, ביניהם גם הילדים, לובשים בגדים מסורתיים כגון כפתנים וגלביות  ונושאים על כתפם או ראשם מגשים של עוגיות מרוקאיות ומתוקים, נרות, מתנות וקערות מקושטות בעיסת חינה. ישנם מקומות בהם נהוג להוביל את החתן והכלה לעתיד על גבי קרש עץ ענקי המשמש כמעט כרכרה ללא גלגלים, במקומם קיימים 4 מוטות אשר בכל צד מחזיק אחד מהחברים או ממשפחת החתן והכלה. הזוג יושב בפנים כאשר כריות ושטיחים מעוצבים סובבים אותו, מורמים אל על ומנופפים לשלום אל עבר שאר המוזמנים אשר מוחאים כפיים ושרים שירים המתאימים לטקס החינה.

2. טקס הזהב- טקס הענקת הזהב נפוץ בליל החינה בקרב כל העדות החוגגים את החינה. במהלך הטקס מעניקים הורי החתן לכלה תכשיטים ושרשראות, צמידים וטבעות, והורי הכלה מעניקים אף הם לחתן תכשיטי זהב, שעון זהב וכד'. טקס מרגש זה מלווה בשירה וריקודים באוהל החינה כאשר האורחים צופים מסביב, ומשמעותו: ברכה לחיי שפע ועושר אותו מסמל הזהב. עד לשלב בו "חושפים" ההורים את מתנות הזהב אשר רכשו זה לזה נהוג להציג אותם ברבים כאשר הם מונחים על גבי השולחנות, עטופים בצלופן או בקופסאות יוקרה מסורתיות. זאת בכדי להראות לכולם כמה הכלה שווה את הזהב וכנ"ל לגבי החתן.

3. טקס מריחת החינה- עיסת החינה מופקת מצמח החינה, ששמו האמיתי הוא "כופר". את אבקת החינה מערבבים עם יין, מי ורדים או מים על-פי מתכון להכנת חינה, ומורחים על ידי החתן והכלה. יש העוטפים את ידיהם בסרטים מקושטים, ומורחים את עיסת החינה לכל האורחים המשתתפים בטקס. החינה כאמור נשארת על היד למשך תקופה של מספר ימים, כדי שלרגע לא תשכחו באיזה אירוע מיוחד הייתם לפני שבוע... זה המקום גם להזכיר לכלה אדר חוגגת את טקס החינה שבוע לפני חתונתה שעל ידיה עלול להישאר חותמתה של החינה, כדאי לקחת בחשבון ולנסות למצוא פתרון הולם לדבר. אנשים אוהבים חינה כי הם למעשה משתתפים פעילים באירוע עצמו ולא רק מסתכלים על החופה ורוקדים ....