1. יום החתונה הוא יום מתיש וכדאי לקחת את זה בחשבון. תכננו לעצמכם זמן למנוחה במהלך היום ואל תגיעו לטקס כשאתם רצוצים וגמורים.     

2. כדאי לבקש מחבר או קרוב להזכיר לכם להביא את הטבעת לטקס. כבר היו מקרים בעבר שבהם הטבעת נשארה בבית.

3. ניתן בהחלט לקרוא את הכתובה בעברית. כדאי לבקש מהרב עורך החופה לעשות זאת ואז הקהל חש שותף.  על פי ההלכה אסור לכתוב סכום גבוה מדי בכתובה, ולכן מומלץ ללכת על סכום עם משמעות סמלית כגון גימטריות למיניהן וכדו' . מאידך היות וגם אין חובה לקרוא את סכום הכתובה בקול רם אין לחשוש לכתוב סכום נמוך.

4. אם רוצים לכבד בני משפחה, קרובים או חברים טובים בטקס, ניתן לתת להם לקרוא חלק מן הברכות. אם עושים זאת חשוב להחליט מראש מיהם המכובדים, ולהודיע לרב על מנת שיזמין אותם לברך בצורה מכובדת ומסודרת. כמו כן כדאי להודיע למכובדים מראש על כוונותיכם ולבקש מהם לקרוא את הברכה שאותה הם אמורים לקרוא בקול לפחות פעם אחת קודם לטקס עצמו על מנת שהברכה תיאמר בצורה נכונה וברורה.

5. למרות ששבירת הכוס היא מנהג המסמל דווקא חורבן שנועד להרצין קצת את האווירה, דווקא הקטע הזה של החופה נחשב אצל רבים כ"מסמר הערב". היות וכך אנו ממליצים לשבור את הכוס בסוף החופה (המיקום המקורי של הטקס הוא דווקא באמצע), מכיוון שאחרי טקס השבירה קשה להשקיט את הקהל ממחיאות-הכפיים, הצעקות והשריקות שמתלוות לא פעם לשבירת הכוס.

6.  ישנם שני קטעים לפחות שבהם החתן צריך לצטט משפטים שונים במהלך החופה (ענידת הטבעת ושבירת הכוס). רצוי לנסות וללמוד את המשפטים הללו בעל-פה על מנת שיוכל לזרום עם הטקסט ולא להילחם בו. לחילופין, כדאי לבקש מהרב להכין קודם לטקס את הטקסטים הנ"ל כתובים על מנת להשיג את אותן תוצאות.

7. גם החתן וגם הכלה שותים יין מתחת לחופה, והיות ובחלק גדול מהאולמות וגני האירועים מספקים לחופה יין שאיכותו לא תמיד מרשימה אבל השפעתו בהחלט ניכרת, כדאי להצטייד מראש ולהביא אתכם לאולם בקבוק של מיץ ענבים ("תירוש") שאתו יערך טקס החופה. נטרול נושא האלכוהול בשלב הזה של הערב, יכול להביא רק ברכה.